תנ"ך על הפרק - קהלת ד - דברים טובים

תנ"ך על הפרק

קהלת ד

811 / 929
היום

הפרק

וְשַׁ֣בְתִּֽי אֲנִ֗י וָאֶרְאֶה֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֲשֻׁקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נַעֲשִׂ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֣ה ׀ דִּמְעַ֣ת הָעֲשֻׁקִ֗ים וְאֵ֤ין לָהֶם֙ מְנַחֵ֔ם וּמִיַּ֤ד עֹֽשְׁקֵיהֶם֙ כֹּ֔חַ וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מְנַחֵֽם׃וְשַׁבֵּ֧חַ אֲנִ֛י אֶת־הַמֵּתִ֖ים שֶׁכְּבָ֣ר מֵ֑תוּ מִן־הַ֣חַיִּ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה חַיִּ֖ים עֲדֶֽנָה׃וְטוֹב֙ מִשְּׁנֵיהֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־עֲדֶ֖ן לֹ֣א הָיָ֑ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־רָאָה֙ אֶת־הַמַּעֲשֶׂ֣ה הָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃וְרָאִ֨יתִֽי אֲנִ֜י אֶת־כָּל־עָמָ֗ל וְאֵת֙ כָּל־כִּשְׁר֣וֹן הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֛י הִ֥יא קִנְאַת־אִ֖ישׁ מֵרֵעֵ֑הוּ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃הַכְּסִיל֙ חֹבֵ֣ק אֶת־יָדָ֔יו וְאֹכֵ֖ל אֶת־בְּשָׂרֽוֹ׃ט֕וֹב מְלֹ֥א כַ֖ף נָ֑חַת מִמְּלֹ֥א חָפְנַ֛יִם עָמָ֖ל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃וְשַׁ֧בְתִּי אֲנִ֛י וָאֶרְאֶ֥ה הֶ֖בֶל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃יֵ֣שׁ אֶחָד֩ וְאֵ֨ין שֵׁנִ֜י גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ וְאֵ֥ין קֵץ֙ לְכָל־עֲמָל֔וֹ גַּם־עיניועֵינ֖וֹלֹא־תִשְׂבַּ֣ע עֹ֑שֶׁר וּלְמִ֣י ׀ אֲנִ֣י עָמֵ֗ל וּמְחַסֵּ֤ר אֶת־נַפְשִׁי֙ מִטּוֹבָ֔ה גַּם־זֶ֥ה הֶ֛בֶל וְעִנְיַ֥ן רָ֖ע הֽוּא׃טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם׃כִּ֣י אִם־יִפֹּ֔לוּ הָאֶחָ֖ד יָקִ֣ים אֶת־חֲבֵר֑וֹ וְאִ֣יל֗וֹ הָֽאֶחָד֙ שֶׁיִּפּ֔וֹל וְאֵ֥ין שֵׁנִ֖י לַהֲקִימֽוֹ׃גַּ֛ם אִם־יִשְׁכְּב֥וּ שְׁנַ֖יִם וְחַ֣ם לָהֶ֑ם וּלְאֶחָ֖ד אֵ֥יךְ יֵחָֽם׃וְאִֽם־יִתְקְפוֹ֙ הָאֶחָ֔ד הַשְּׁנַ֖יִם יַעַמְד֣וּ נֶגְדּ֑וֹ וְהַחוּט֙ הַֽמְשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק׃ט֛וֹב יֶ֥לֶד מִסְכֵּ֖ן וְחָכָ֑ם מִמֶּ֤לֶךְ זָקֵן֙ וּכְסִ֔יל אֲשֶׁ֛ר לֹא־יָדַ֥ע לְהִזָּהֵ֖ר עֽוֹד׃כִּֽי־מִבֵּ֥ית הָסוּרִ֖ים יָצָ֣א לִמְלֹ֑ךְ כִּ֛י גַּ֥ם בְּמַלְכוּת֖וֹ נוֹלַ֥ד רָֽשׁ׃רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַ֣חַיִּ֔ים הַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עִ֚ם הַיֶּ֣לֶד הַשֵּׁנִ֔י אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד תַּחְתָּֽיו׃אֵֽין־קֵ֣ץ לְכָל־הָעָ֗ם לְכֹ֤ל אֲשֶׁר־הָיָה֙ לִפְנֵיהֶ֔ם גַּ֥ם הָאַחֲרוֹנִ֖ים לֹ֣א יִשְׂמְחוּ־ב֑וֹ כִּֽי־גַם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃שְׁמֹ֣ררגליךרַגְלְךָ֗כַּאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וְקָר֣וֹב לִשְׁמֹ֔עַ מִתֵּ֥ת הַכְּסִילִ֖ים זָ֑בַח כִּֽי־אֵינָ֥ם יוֹדְעִ֖ים לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אחר אומר למעלה כי גם שראה שמקום המשפט שמה הרשע וכו' שהיו עשוקים רבים עם כל זה היה מתנחם באומרו כי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים כי הוא ית' יעשה דינם ויתקן ענינם אמר הנה אחר זמן שחשבתי נתקנו העשוקים שבתי ואראה את כל העשוקים הנזכרים ותחת היות עוותם נתקן ראיתי ואפי' שערי דמעה הפתוחים תמיד ננעלו לפניהם כי דמעת העשוקים ואין להם מנחם למעלה וגם בדבר שיש לאל יד שופטי ארץ ושריהם לתקן כי מיד עושקיהם כח להציל העשוקים מידם ועם כל זה ואין להם מנחם לא מלמעלה ולא מלמטה וכ"כ קצתי בחיי על הדבר עד כי ושבח אני וכו' אשר לא ראו וכו': ושבח וכו' הנה ידוע מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם נוח לו לאדם שנברא וכו' ונמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו וזהו ושבח וכו' וטוב משניהם את אשר עדן לא היה כי נוח לו שלא נברא ותלה הדבר על כי יראה למראה עיניו קלקול בהנהגה ויהרהר ויאבד והקדים ואמר ושבח וכו' ולא אמר טוב אשר עדן לא היה הלא הוא כ"א היה אומר כן ראה והנה נקשה לו אנה עזבת טעם גדול ועצום שטוב אשר עדן לא היה שניצול מלטעום טעם מיתה והלכת לתת טעם על שלא ראה את המעשה ע"כ הקדים לומר ושבח אני וכו' לומר אינני עושה עיקר מטעימת מות שא"כ היה טוב בעיני אליעזר עבד אברהם וסרח בת אשר ופנחס כו' שלא טעמו טעם מיתה מה אבות ומשה ואהרן ודומיהם מתו אך לא כן הוא כי הנה ושבח אני את המתים אותה שכבר מתו ולא יצטרכו למות עוד בגלגולים כאשר אמרו בספר הזוהר במלת שכבר וזהו משובח בעיני מן החיים אשר הם חיים עדנה מיום הולדם כפנחס ואלעזר וכו' והוא כי אין מיתת הצדיקים ההם כמות כל אדם כי אינו רק גויעה ודבקות הנפש עם קונה ויזכנו עוד לעלות נפשותם מעלה מעלה מאלו היה להם עדיין שארית מחומרת באשר אשר הן חיים עדנה הוא כי אין טעימת המיתה פוגמת בצדיק ועם כל זה אני אומר כי טוב משניהם אשר עדן לא היה לא על שלא יטעום מיתה כי אינה פגם רק על כי לא ראה את המעשה הרע וכו' שלא יקוץ ויהרהר בראית דמעת העשוקים וכו' וכיוצא מקום ההנהגה למראה עינים וא"ת ישראל למה תאמר כי נוח לו לאדם שלא נברא על שיקנא לבו בחטאים והלא לעומת זה יש טענות להורות כי נוח לו שנברא כי הלא אדרבה יוכן בהבראו ע"י מדת קנאה אשר יגורת ממנה משלים בה רוחו וגופו והוא כי הנפש מלחם אביה תאכל טרם בואה פה חנם ועתה בבואה תורה ומעשים טובים כעדי תלבש להתפאר לפני קונה ומעל ידיה תאכל ולא תבוש וגם החומר תתקדש ברמ"ח מצות אשר יעשה ברמ"ח איבריו ויהיו כל אלה ע"י קנאה כי קנאת סופרים תרבה חכמה וקנאת אנשי מעשה יחזיקו ידי רואיהם לעשות כמעשיהם הנה כי הקנאה אשר אמרת גורמת אומץ בסברת שנוח לאדם שלא נברא נהפוך הוא לזה אמר הנה על משמרתי אנכי נצב כי נוח לו שלא נברא וראיתי טענותיך שהם את כל עמל תורה ומצוה אשר תאושר בה הנפש בעמל מה שתחלה היתה אוכלת חנם בלי עמל וגם כשרון המעשה הוא מצות מעשיות המשלימות הגוף כי זה וזה היא קנאת איש מרעהו שע"כ היה מקום לומר שנוח לו שנברא אך אינם טענות כלל כי הטענה השניה דסלקת מונה משלמות החומר גם זה הבל והראשונה שאמרת משלמת הרוח ונפש אדרבה הוא רעות ושברון ורוח ונפש כי אשר אמרת שע"י מדת קנאה יאושר החומר במעשה ידיו במצות מעשיות הנה זה יהיה לחד בדרא חכם לבב ואמיץ כח נגד יצרו שע"י מדת קנאה יאושר חומרו ולא יקנא לבו בחטאים כ"א ביראת ה' אך הכסיל אדרבה מקנא אך החובק את ידיו ומבטלין מעסק מצות מכעס קנאתו ותחת השלי' גופו אדרב' במדת קנאה אוכל את בשרו בקבר ומאבד גופו והוא מאמר רבי אחאי בר יאשיה שאמר לו רב נחמן איך לא נאכל בשרו אחר ריבוי שנים שמת ואמר לו לא אקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה מי שיש בו קנאה נרקב גופו ואמר לו שעל שבזה העולם לא היה לו קנאה מעולם ע"כ היה שלם בגופו ובשרו וזה יאמר שלמה מה שאמרתי שע"י מדת קנאה יושלם בשר איש אשר בה יתעתד הכסיל שהוא משולל החכמה שהוא המון העם כי מקביל אל חכם נקרא כסיל שיחבוק ויאסוף ידיו ממעשה המצות ותחת השלים בשרו אדרבה אוכל את בשרו במד' קנאה שהוא סיבת האכל לרמה ותולעה ועל הטענה הראשונה שהיא את כל עמל כי מתחלה היתה הנפש אוכלת מעט ומאשר לא עמלה בו מה שאין כן בהבראה שתעמול ומעמלה תאכל גם זה אינה טענה כי הלא טוב לה מלא כף שהוא מועט נחת כלומר בלי עמל שהיה לה מתחלה ממלא חפנים עמל שיוכפל אושרה ע"י עמל בעה"ז אחר שימשך רעות רוח שיתעתד בה לחטא ולשבר נפשו מה שאין כן עודנה למעלה שטובה לא תחסר גם אם מעט יהיה ולא תירא מרעות רוח באופן כי הטבתי אשר דברתי כי נוח לו לאדם שלא נברא. או שיעור הענין הלא תצטער פן מדת קנאה תאבדך שיקנא לבך על מעשה הרע אשר נעשה תחת השמש הלא לעומת זה גם ע"י קנאה תקנה עולמות כי הלא כאשר תראה מעשה הרע גם תראה כל עמל תורה וכשרון המעשה נמשכת מקנאת איש מרעהו כי רבים עוסקים בתורה ומצות ויראו המקנאי' ויעשו כהם נמצא כי מה שמקלקלה קנאת ה' מתקנת קנאה אחרת אך גם תקון זה הבל הוא ורעות ושבר רוח ונפש והוא כי הלא לא יקנא בעמל וכשרון המעשה רק איש חכם כי תלמוד גדול מביא לידי מעשה אך מה תעשה שהכסיל חובק ידיו מעשו מעשה מאשר יקנא בכשרון כי יפותה מקנאת מעשה הרע ויאבד עצמו כי ע"י מדת הקנאה אוכל את בשרו כמאמר ר' אחאי בפסוק ורקב עצמות קנאה וז"א את בשרו שמרב' האת גם את עצמותיו כלל הדברי' כי נוח לו לאדם שלא נברא וש"ת הלא למעלה אם לא היה נברא אוכל מעט חנם ועתה תמלא הנפש כמדובר בשכר מעשיו לז"א טוב מלא כף נחת וכו' וש"ת א"כ מה תעש' מהקושי' אם נוח לו שלא נברא למה נבר' לזה אמר ושבח כו': הנה גמרתי אומר כי טוב משניהם אשר עדן לא היה כי נוח לו לאדם שלא נברא א"כ איפה מה יעשה האדם ולא יאבד ביד יצרו ועוד היתכן ברא אלהים אדם ויפח באפיו נשמת חיים מתחת כסא כבודו בתכונת אבוד שיאמר עליו שנוח לו שלא נברא לז"א הנה אחר זאת שבתי ואראה הבל וכו' דבר נקל להבל דמה שבה יהיה קל כנשר ורץ כצבי לעשות רצון קונו ולשעבד את יצרו תחתיו והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בשוחר טוב על פסוק חטאת נעורי וכו' משל למלך שעשה סעודה גדולה ואמר לעבדיו לזמן קרואים אך שיהיו אנשים גדולים ושבו ואמרו למלך אם תבקש אנשים גדולים הלא מצער המה ותאבד סעודתך לכן התרצה בבינונים כן אמר דוד הנה מה רב טובך כו' אשר צפנת וכו' ואם לא תתן טובך רק לצדיקי' גדולים מה תעשה מטובך הרב כי מי יאכלנו לן כחסדך זכור לי אותי וכיוצא בי וזהו למען טובך ה' בל יהיה לבטלה הנה כי כל החושר תשר ברא והכין לצדיקים רב מאד והוא לישראל הקרובים אל ה' והנה הפליגו רז"ל לומר כי כל העולם ומלואו ברא אלהים בששה ימים ומאז עד סוף העולם בורא שכר וטובה לצדיקים שנאמר השמים החדשים וכו' אשר אני עושה אשר עשיתי לא נאמר וכו' ונבא אל הענין אמר ראיתי דבר קל כהבל תחת השמים כי הלא מי פתי יתן אל לבו זה ולא ירוץ כגבור לעבוד את ה' ולשוב עדיו ולהשמר מן החטא רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה והוא כי יאמר הנה יש א' הוא יתברך ואין לו שני חלילה שיתן מטובו לשני גם בן ואח אין לו לתת להם מטובו ואין קץ לכל עמלו שהוא עמל לפעול לחוסים בו כמו שכתבנו שמאז ברא העולם הוא פועל אורות וטובה גם עיני המביט למרחוק לא תשבע עושר אושר לפעול עד אין קץ נמצא כי כל האושר הזה הלא לנו הוא אם נעשה רצונו וא"כ איכה למי אני עמל בהטפלי בעסקי העה"ז ומחסר את נפשי מטובה שפעל ויפעיל הוא יתברך ואיך אחסיר את נפשי מטובות יתברך הרב ולא אתגבר כגבור עריץ לילה ויום ולא ארפאנו הנה גם זה הבל וקל ליפול לב אדם על חשבון זה וענין רע הוא שלא יביט האדם לזה ולא יטה לעולם מדרך הטובה: אם תאמר אלי ראה דבריך טובים ונכוחים במחשבה הטובה הזאת שהחי יתן אל לבו ולעולם לא ימוט לזכר עולם יהיה צדיק אך הביטה וראה כי רע ומר יצרו הרע ומי יוכל לו ומי יעצור כח לפניו פתויו ותחבולותיו כי הלא ג' המה כחותיו על היצר הטוב א' כח פתויו והתמדתו כי לא ישקוט עד יכשיל כארי אורב יום ולילה בין בשוגג בין במזיד בכל אשר יפנה ירשיע. ב' כי מלך הוא ורבים אשר אתו רמ"ח אברים כלם אנשי עצתו סרים אל משמעתו עליזי גאותו והיצה"ט כערער ואין עוזר לו. ג' כי היצה"ר מלומד מלחמה מנעוריו כי לפתח צאת הולד ממעי אמו אתו עמו זקן בית האיש והיצה"ט כילד יולד אחר י"ג שנה חדש ממש ואיככה יוכל ילד יולד נגד הזקן הרע ההוא ע"כ בא שלמה כמדבר על לב היצה"ט וישא משלו ויאמר על הראשונה אל תירא ואל תחת כי הלא רבים אשר אתך כי לא יחידי אתה כי הנה טובים השנים הם היצה"ט והנפש מן האחד והוא היצר הרע כי הוא לבדו נשאר ואל תחוש לומר אולי לא ישיתו לבב שניהם להתעורר להלחם בו תמיד כאשר הוא לא ינום ולא ישן בכל יום יגור מלחמות כי הנה נהפוך הוא כי כפלים ביצר הרע יעזרו להלחם בו כי הלא שני אלה זולת עשות רצון קונם יש לשניהם שכר טוב בעמלם אשר הם עמלים להלחם בו כי גם היצה"ט כח רוחני הוא כנודע מספר הזוהר פרשת וישלח מש"כ היצה"ר כי לא יקבל שכר על החטיאו את אשר ינצח ואם כן אמור מעתה כי שני אלה יעמדו על הברכה מאשר יעמיד היצה"ר על הקללה וש"ת הלא כמה פעמים יכרעו ויפולו שניהם לפני היצה"ר ויחטיא את האדם בא' מג' דרכים או בשוגג על מצות לא תעשה או עצלה יפיל היצה"ר תרדמה על שניהם לבל יתעוררו לקיים ולעשות מצות עשה ואחר אלה אם ינצח יעשה בעל הבית ויאחז באדם בעל כרחו ויתקפנו להחטיאו מזיד ואיך טובים השנים והנה שלש אלה יעשה למו לז"א עכ"ז יש תקוה לשניהם להתחזק ממנו כי הלא אם יפולו שהיא החלוקה הא' שיפילם לחטא שהוא משמעות שוגג הנה יש תקוה כי הנה הא' יקים את חבירו ויהיה בעזרו ולא יבצר משובה אל ה' אמנם אם תזכה ותפיל את היצר הרע מה רב טובך כי למה שהוא לבדו נשאר ואילו לאחד שיפול ואין שני להקימו נמצאת קרוב לשכר ורחוק להפסד כ"א יוכל לשניהם ויפילם יעזרו לקום ואם השנים יפילוהו לא יקום עוד ולכן התאמץ להפילו כי אין מקימו גם אם ישכבו שנים היא החלוקה הב' שירדימם ממצות עשה גם יש להם תקוה בטוחה כי הלא וחם להם כי יחם לבבם ואם ימים יהיו נרדמים לא יתמידו כי עוד מעט ויעירו משנתם וקרא זה אל זה ואמר מה לך נרדם קומה ונקומה לעשות רצון קוננו כי חם לבם בקרבם כי בערה בם אש ה' ואהבתו כי מצות עשה הוא ולא יבצר ממנו לימים יחם לבבו לשוב מדרכו אך ולאחד הוא היצה"ר אם תוכל להרדימו איך יחם ואז יכנע לעולם באופן כי טובים השנים וחזקים ליתקן ממנגדם וגם אם תהיה החלוקה הג' שיתקפו האחד הוא היצה"ר שתחזק ידו על האדם והחטיאו מזיד כי יעשה בעל הבית גם אז אל תתייאש מן הרחמים כי ברית כרותה לעם ה' כי לא יבצר מהם הרהורי תשובה קו לקו עד השנים יתאחדו ויעמדו נגדו כלומר כי גם לא יצטרכו להלחם רק יעמדו נגדו להלחם בו כי באים ליטהר וה' יעזרם ככתוב אצלנו פרשת כי תצא והנה כל זה הוא לו יונח כי אין עם היצר הטוב בעזרו זולתי הנפש לבדה ומה גם כי הנה גם עוד כח שלישי מצטרף עם שניהם ונעשה חוט משולש שלא במהרה ינתק וביאר מה הכח השלישי באו' טוב ילד מסכן וחכם הוא מאמרנו על פסוק אשת כסילות הומיה וכו' כי בא שלמה בחכמתו להעביר תלונת האומרים מה נשתנה היצר הרע מיצר הטוב כ"א כאשר היצר הרע הומה ודוחק ומפציר עד בוש יומם ולילה לא ישבות עד יעשה חפצו אם היה היצר הטוב עושה כן גם הוא עד נעשה רצונו היינו הכל צדיקים אך לא יעשה כן רק פעם אחת יעורר וירמוז ולא ישנה אך התשובה ידועה הלא היא כי היצר הרע לא בדעת ידבר כי מי ישמע אליו באו' יחטא לה' וישחית נפשו ויירש גיהנם אך היצר הטוב כל אמריו אמרי דעת ושכל טוב כי בם ידבק בה' מן העולם ועד העולם ואשרי דרכיו ישמורו ע"כ פיו יפתח בחכמה פעם א' ומי האיש החפץ חיים ישמע ואם חדל יחדל אך היצר הרע מורה סם המות ומי ישמע לו לדבר ההוא כי מי פתי יסור אל משמעתו על כן תופס ההתמדה והומה ומסרב תמיד עד יפתה ויוכל וזהו אומר אם תראה אשת כסילות הומיה תמיד מה שאין כן היצר הטוב אל תתמה על החפץ כי הלא המיית' היא פתיות וכו' על כן בחרה בהפצר כמדובר הנה כי היצר הטוב אמריו אמרי טוב טעם ודעת אך היצר הרע הוא כסילות וע"כ קרא לילד מסכן חכם ולמלך זקן הוא היצר הרע מלך כסיל ושעור הכתובים והחוט המשולש שהם הנפש היצר טוב והדעת לא במהרה ינתק וביאר מאמרו באו' טוב ילד וכו' וגם על השנית והשלישית שהם הא' היותו מלך והשלישית היותו זקן מש"כ היצר הטוב על תשית לבך כי למה שהילד חכם הוא כי דבריו בחכמה ע"כ גם שהיצר הרע מלך וזקן אחר הכנס אמרי דעת היצר הטוב בלבו לא יקום היצר הרע ולא ידע ליזהר עוד נגד היצר הטוב כי עוד לא יתכנו תחבולותיו ופתיותיו ולא יועיל לו היותו מלך ולא היותו זקן כי הנה כל מלכותו הבל הוא כי הלא מבית הסורים יצא למלוך הלא הוא מצאת הולד מבור הסירה מבטן אמו והוא קדמה לו הנפש מאז נוצר הולד במעי אמו כאשר הורה ר' לאנטונינוס ואשר הוא זקן מהולדו עד י"ג שנה אינו כלום כי גם במלכותו נולד רש כי בתחלת מלכותו הבל הוא כי אבריו היו כלא היו ולא יחשב רק זמן גודלו ואז בא היצר הטוב בכחותיו הנזכר ויש לאל ידו להפיל את היצר הרע ארצה ואין מכלים ולהיות מאמרי שלמה כמווכח משיב ואמר כמקשה על האומר ראיתי את כל החיים וכו' לומר הלא לא אקח ראיה כי אם מן החוש כי הנה ראיתי את כל החיים אשר בארץ המה המהלכים בעניני העולם הזה המתייחס אל תחת השמש עם היותם עם הילד השני הוא היצר הטוב אשר יעמודי ויקום תחתיו של הראשון הנזכר' כי אחרי כבוש אותו ויקום השני תחתיו ועכ"ז ינצח היצר הרע וישובו ויעשו עיקר הלוכם בעולם בעסקים שתחת השמש ולא במה שלמעלה מגלגל השמש בעולם העליון ולא יספיק היצר הטוב להתחזק בכוחותיו וגם רעה לא תבא עליהם על רעתם והם חיים וקיימים כאו' ראיתי את כל החיים וכו' משיב על זה שלמה ואומר אם תראה רבים חיים ומצליחים עם היותם עם הילד השני והמה שטופים עם הבלי העולם אל תתמה על החפץ כי מה שאין קץ לכל העם שלא הקץ בא עליהם הלא לא מזכותם רק בשביל מה שהיה לפניהם הוא בזכות הקודמים להם או שקדם בגילגוליהם שקדמו לפני מה שהם עתה ולמ"ד לכל היא למ"ד בעבור ועוד טענה אחרת כי הלא גם אלה אחרונים המתקיימים על הראשונים לא ישמחו בו ביצר הרע שדבקו בו כי לא תטיב אחריתם ולו הונח ישמחו בו אותה השמחה היא תוגה כי גם זה הבל כי כל טובות העולם הזה המה הבל מקבלי' שכרם פה טובה לגוף הוא אבל שברון ורעיון לנפש הוא וזהו ורעוין רוח כי ומשל' לשונאיו אל פניו וכו'. הנה או' בית האלקי' האפשר על בית המדרש או על בית תפלה ונפרשו בס"ד על זה ועל זה ואם על בית המדרש יאמר בשום לב כי במלת רגלך יש רביעי שהוא מהטעמים מפסיקים קצת וכן במלת תלך יש קדמא הוא קצת מפסיק ויהיה הענין כי אחר אומרו כמה דרכים לנגד את היצר הרע אמר עוד עתה שמור רגלך כלומר אם פגע בך מנוול זה אל תרבה לשוט בארץ פן יהיו עיניך סרסורי דעבירה משוטטות לראות שוא רק שמור רגלך ושב בביתך כמז"ל על ראובן בן יעקב ואמנון שהיו עצורים בבית בשקם ובתעניתם ובאשר תלך יהיה אל בית האלקים ולא למקומות אחרים כמ"ש ז"ל אם פגע וכו' משכהו לבית המדרש והיות קרוב לשמוע דברי תורה שם טוב מתת הכסילים זבח והוא מאמר רבי עקיבא שמצא מת מצוה והוליכו ד' פרסאות על כתפו לבית הקברות אמרו לו בכל פסיעה שפכת דמים כי מת מצוה קונה מקומו מאז והלאה קבל עליו שלא לזוז מבין רגלי ת"ח וההיקש בכל הבלתי עמלי תורה כי יתעתדו לעבור על כמה מצות כי נעלם איסורים מהם והתיקון הוא התמיד בתורה פן ישגה ויצטרך להביא קרבן על שגגתו ועל זה יאמר וקרוב לשמוע תורה טוב מתת הכסילים מסכלי התורה זבח על חטאתם שישגו על העדר תלמוד כי השומע תורה לא יצטרך להביא זבח כי לא ישגה וש"ת הלא גם הזבח הוא עבודה ועל ידי תשובה ווידוי לז"א כי אינם יודעים לעשות רע לומר כי שגגה כזו שהיא שגגת תלמוד עולה זדון כי כיון שהמזיד נמנע מללמוד מה שהוא אסור שע"י כן יתעתד ודאי לשגות הוא במזיד מתחלה וזה אמר כי מה שאינם יודעים הוא הכנה לעשות רע שהעדר הידיעה בודאי יביאם לעשות רע ואחר למודך אל תבהל ותמהר להשמיע ללמד אפילו מה שהוא על פיך שהוא שגור בפיך כמ"ש ז"ל שחייב אדם לסדר ד' פעמים ההלכה קודם שיאמר אותה שנאמר אז ראה ויספרה וכו' וגם כשתעיין בלבך להבין דבר מתוך דבר לבבך אל ימהר להוציא הדבר לפני האלקים בבית המדרש אשר שם האלקים להורות הדין אשר הבנת מלבך עד תהיה שקוד ומתון הרבה כ"א תשגה תשאר השגגה לעולם כי אין משה בעולם ויורנו האמת או יהיה ה' עמו ויאמר עמדו ואשמעה כו' אך עתה לא כן כי האלקים בשמים ואתה על הארץ ואין מי יתקן גם תעות כאשר היה בימי אבלו של משה שנשתכחו כמה מאות הלכות והיו רוצים לרגום את יהושע כי אחרי מות משה אין תיקון עד שהחזירם עתניאל בפלפולו והנה אם היה איזה טעות בתבונת עתניאל לא היה אפשר ליתקן כ"א בחכמתו ומיתונו בבינתו אחר שעל השגגה כעת בהוראה יש קלקול בלתי נתקן הנני מוציא לך נפקותא אחרת והיא ע"כ יהיו דבריך מעטים בלמדך לתלמידים והוא מאמר' ז"ל לעולם ילמד אדם לתלמידיו דרך קצרה וכללים קצרים שיוכלו לקבל לזכור הדברים בעצם בל יתעם ויבלבלם רוב דברים בל יהיו דבריך קשים מדברי החלום כי הנה אין חלים בלא דברים בטלים אך מיעוטו דברים בטלים והענין הוא הרוב וזהו כי בא החלום ברוב ענין אך המרבה דברים בלמודו קשה הימנו כי בא ברוב דברים כי הדברים רוב והענין מועט ולכן כסיל יקרא וזהו וקול כסיל וכו'. ואם אומרו בית האלקים הוא בית הכנסת יאמר שמר רגלך וכו' לומר כי כנגד היצה"ר ליעזר נגדו צריך תפלה וצדק' ועל התפל' אמר שמור וכו' ועל הצדקה אמר כאשר תדר וכו' והענין לא תעשה תפלתך עראי כי אם שמור רגלך מלצאת מהר כאשר תלך אל בית האלקים שלא תמהר להתפלל ותצא כפורק משא כ"א תהיה כבן בית לפניו ית' וע"י כן וקרוב הוא ית' לשמוע תפלתך מתת הכסילים חטאים זבח על שגגתם וש"ת הלא אשר חטא ושגג ואח"כ שב ומקיים מצות עשה בחטאת שהקריב והתודה שאפילו היה מזיד ועשה תשובה מאהבה נעשה זדונו זכות ומה גם עתה שוגג שזולת התשובה קיים מצות עשה בזבח חטאתו ומה גם שבמקום שב"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ואיך יהיה טוב שמיעת תפלה מזולתו גם כי יהיה צדיק ב"ת חביב ממנו לז"א כי אינם וכו' לומר כי אין החוטאים שוים יש יחטא פעם לימים הרבה ויש יורגל תמיד בדבר והנה זבח זה הבא לא לרצון יהי' והדבר תלוי לפי מה שהיא סיבת השוגג יש ישגי כי לא יתעלם ממנו הדין כ"א החפץ חשב שהיה שומן והיה חלב או שגגת שבת וזדין מלאכה וההיקש בכל המצות ויש הפכו כי יסכל הדינים וישגה בהם שבכל מצות אשר לא תעשנה. חושבה להיתר ואיש כזה ישגה תמיד בסכלו כל האיסורין מש"כ הבקי בדינין כי ע"צ הפלא ישגה בחפץ ועל הסוג ההוא שמסכל האיסורין אשר לא לרצון יהי' זבחם אמר מתת הכסילים באיזה הסוגי אמרתי באשר אינם יודעים לעשות רע שכסילות שגגתם הוא שאינם יודעים לעשות רע אבל יודעים החפץ מה הוא שאנשים כאלו יורגלו לשנות תמיד וכאשר תתפלל בנחת ולא בחפזון ובהל' אפילו מה שהוא שגור בפיך וז"א על פיך וגם התפלל בכוונה וזהו ולבך וכו' והוא לפעמים אדם מתפלל ומחשבתו משוטטת אנה ואנה בדברים בטלים ואינו חסר מכל תיבות תפלתו אפי' אות אחת וכורע במודים ובברכה ראשונה ובהודאה והוא לא ידע מה ידבר ומה אומר והלא מן התימא הוא איך מאליו מחתך האותיות ומסדר התיבות מראש ועד סוף וכורע בכריעות לראשיו שהוא במודים שישחה והוא לא ידע אך הוא כי זה מכח הלב המחלק כח באברים וע"כ משגמר בלבו להתפלל ומתחיל בתפלה מכח הלב נעשה קנין באיברים להוציא כל דברי התפילה מאליהם מבלי ידע מה שאומר ועל זה מזהיר ואומר ולבך אל ימהר להוציא אל הפועל דבר שהוא לפני האלקים ולא לפניך שאין גלוי לפניך מה שאתה מוציא מפיך ואז אינני שומע אותך ולא מתקרב אליך כ"א אדרבה מסתלק השמועה וזהו אומר כי האלקים בשמים ואתה על הארץ ע"כ למען תוכל לכוין טוב הקיצור כי יהיו דבריך מעטי' כי במעט תעצור כח לכוין מבמרוב' ואל תהי' גרוע מחלום חולם כי בא חלום ברוב ענין והמעוט הוא דברים בטלים וקול כסיל כמרבה דברים ברוב דברים והענין מועט:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך